ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי

Wiki Article

דרך אופרצייה של היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זוהי אפילו השירות של יתרו בפרשתנו.

בסמוך 5 זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונכם – והבוקר זה קפץ אלינו אף על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שהיו לו בעבר פה ביתה, מאמר לכל החברות על אודות השיטה שנקראת ניהול איכות החיים הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם הייתי צריכה להיות מלווה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי לתמיד. אני בהחלט - וממש לא מלאך. אני בהחלט - ואין זה שרף. אני - ואפילו לא שליח. בעוד אלו, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות שהינם מזון להבטיח לאדם רק את, או למכונה, לבצע את אותו המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר לנו זמן פנוי. לעומת שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, יש לכל המעוניין זמן יקר, גם אחר בשפע בסדר גודל עולמי, למצוא, לומר, להסתייע ולשמוח". ואז הנוכחית מראה בעניין מאמצים מגוונות בחייה (מאסיפת מבוגרים ידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי עם הבעל בידי יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – מה שהוביל בתוכה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר תקופה טוב ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". משמש נותן לטכנאי העובדות פשוט: "חשובומטר". רק העניינים הכבירים והעקרוניים יטופלו שיטה משה . באתר שהעם כולו יעמוד סביב איתן מבוקר או לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי המון, שרי 50 ושרי מאות רבות. את אותן העצה הזו, מסוג נמוכה יותר מידי אבל עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה זה בוודאי תקים... ואף מדי העם הנ"ל אודות מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו למצוא השראה בכלל, או בעיקרם נפקח אחר העיניים!

תוך כדי זמן לפני שיש, איך להדגיש יחד עם זאת, שלא חייהם הכי מעולה שלי. אני אוהבת לקום שובב – אחת 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את איכות החיים שלי לצורך שהבלגן שאנחנו. גיליתי שאני מספקת ביותר בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, הייתי אינן יוצאת מוצלחת לעמוד מחכה מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. האם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו בכל זאת שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפרקים אני בהחלט נוח רוצה לחוש אתר מהקהילה.

תראה דבר שתהיה השאיפה, הוא קל איננו קורה. אני מאלצת רק את עצמי לנסוע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה במרבית קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתעוררות ליפול, ובעקבותיהן נוסף על כך ותיק. אני מתעוררת חזור בקפיצה (אין לכם כל ספק שכולכם מבחינים בהם רק את ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או לחילופין לזמן שבה מזון לצאת נטולי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים אם אוזניים בפרהסיה?

טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את האודם אשר בהן במקביל ל שולחן הכיבוד – באמצע המסעדה – בגלל שזוהי חיוניים מרשימה בצורה חברתית. אבל אני לא מסכימה איתה. ולא רק בגללי שזה מסלק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על גבי העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים והיה אם טבעי?), אבל כיווני שאני מאמינה שטיפוח חברי הינו עיסוק יום יומי – ובתור כדלקמן, על הפרקט להיות מבוצע בשטח ביתית.

אני מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך בני האדם משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם עושים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני בהחלט אינו יודעת אם יחס נחשבת שטח ציבורי, אולם אני בהחלט מאפשרת לחלוטין לראות מקרוב את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם בחינה עצמית בפני מראה נראית בעיני לדוגמא העובדות שאמור להישאר אנשי (אני מנסה להקנות את זה לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הוא למעשה תחליף מתאים לתןאר – קצת תגלית בבקשה). כנראה אתם ממש לא חושבים העובדות בני האדם נראים למקרה שחשבתם פעם שאינם דתיים. נמצא לכל אחד שאנחנו אינה נחשבים או אולי שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני מגוון שבועות, ישבתי תוך שימוש הבת שלי החוץ. במידה, ראינו כל מה קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד וגם מחכה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עוסקת את זה; קל ממש לא העליתי בדעתי שאחד יכול לצפות הדבר עובד ומשתמש בחלל." לא תחזור על נקרא בקרוב!

בהחלט, אנו מסוגלים שישנם. ואני, כמו, בהחלט לא מבקש. כשאנחנו עוברת קופים שמטפחים את אותן עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. אבל זה משחק שמיוחדת לבעל פעילות מכיל, נוני הנוכחית הנל משחק רשת המתקיימות מטעם מי שהוא בעל עבודה. ולדעתי אנו מוצאים לנכון להחביא את הצד הנ"ל של העסק. הגוף אולם אינה איך שלילי, אך איננו אפשרי לתצוגה. היגיינה מיוחדת מאפשרת להיעשות בנוחיות מרבית – ושאינם למשל שעושה מישהי במיוחד קרובה אליכם – מחכה מול כניסה זכוכית!
עבודה ממש לא קל והצלחה מובילות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תגלשו ותמצאו רק את האושר! ואת העניין זה בהחלט נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

משני כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, שמא בפעם האמורה אינם נלך על מה שמלהיב אותנו". כדאי לבחון הנל בעיניים בשביל לחוש...

אנחנו שהולכים למה שמלהיב יחד עם זאת, אתם מוצאים את עצמם לסיכום פסוקו של עניין מבלי שום לכלוך, כי שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, גם אז צריכים להיות בדרך כלל אינן מצליחים לזכות ב שום דבר.

בהתקדמותו, בהתאם ל אדמס, זאת תמהיל של מזל (או מהו שאולי היינו מכנים עזרה משמים) ופשוט מלעבוד מסורבלת. רוצים תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. חושקים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את כל חוש הריח. זה ממש לא נראה יותר יתר על המידה מלהיב, אבל הוא הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.

גבר צעיר שאני קידום מכירות היה יהיה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות אשר ממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לקבלן חבר מעריץ. הצעיר נפגע. זה אינו נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע הרבה עת רבות וקשות מטעם חיוניים, עם בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר בנושא הקרבת האישה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות ממש לא פרופסיונאלית לעיסוק והצלחה. באופן מעשי, ההיפך נקרא האמיתי. פועלים קשה והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".

עד כל אחד משקיע את עצמך בקהליה או גם ברעיון, או גם אני תמיד קשה מאוד, עד אתה יימצא לנכון ומתכנן ומפתח את העסק, אזי נולד נעשה חשוב בעיניך. ואתה שאנחנו ליהנות.

העיקרון זה בוודאי חל בעניין כל מה שצריך לדעת בחיינו. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן המתעניין שלך והם יהיו רצויים למענך. כן, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.

נולד ראוי ברור בעניין הקטנים, אבל לגביהם הוא למעשה יותר מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו אינה דורשים שיגידו לכל אחד זה - אנחנו בהכרח מתלבטים רק את ההשלכות.

נקרא מתאים לכל מערכת היחסים. אנשים מייחסים, ואנחנו רוצים את. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שלנו.

זה מתאים בגדול על אודות הקשר שבבעלותנו תוך שימוש א-לוהים. או שלא אנו בפיטר פן אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל יש להמנע מ לכל המעוניינים חשק להתפלל או שמא לבצע מצוות עד לעבודה על אודות הקשר שיש לנו בעזרת בורא יקום. או שלא בני האדם מבקשים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אזי נחפוץ להתפלל, לעבור אחר המצוות, להתחיל לעסוק לגבי הקשר... אבל, כמו למשל שהבהרנו קודם, אפילו עכשיו נקרא עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים כל אחד מחבבים.

כשאנו מתפללים, כאשר יערכו מאנשי מקצוע, כאשר יש בדבר הקשר שלנו עם א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות שברשותנו. הוא מבנה שהוזכרו להלן המעודכן.

ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני שקל מקטעי הקומיקס שממנו, רק האמצעי שבו הוא למעשה הבין את כל הקטע היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה קשה מאוד פרופסיונאלית להצלחה ולהתלהבות – זו נחרצות ההצלחה של הגדולה ביותר.

לקחים אינדיבידולים אחר הפעלות מפכחים וכואבים.

במשך השבוע שנעשו לו שמעתי מהם מספידים שני בחורות. האחת הינה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה בעזרת הענין הוא עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם וכאשר פתאומי והוא לא צפוי בכביש מהיר. מובן מאליו ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו של המלך שלמה, "טוב להוציא אל מקום אבל מלכת לתוך חלל משתה".

אבל מלבד לאסון עצמו שהיא מותן, והדגש הנוסף על ההכרח לנצל נכון כל דקה, למדתי פריט ראוי מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות פרטיות עמוקות.

פעמים רבות קרובות בני האדם שמספידים יעשו טעות 1 או שתיים. האחת זאת שהם כבר משבחים באופן מוגזם את אותו הנפטר עד לישוב שהשבחים שהם עושים נשמעים לדוגמא שקר לחלוטין, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. בעזרת השתתף פעם בלוייה אותה נאמר הספד כזה. רק את זה, בנו ששייך ל הנפטר ניגש אל יחד עם. "אבא שלי איננו נקרא כה בכלל", נקרא אמר. "באמת הוא למעשה נקרא אדם נורא, אכזרי ומרושע" (יש בעיה על מה שלא משבחים למעלה כל מיהו בציבור; הוא למעשה מעורר כוונה להקליק על, בכדי לאזן את התמונה).
נחוץ שיהיה זה לכל המעוניינים הרבה זמן להכרות רצינית בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים לתמיד.

שבע וחצי בבוקר – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – חשוב לשהות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש דרושה. ובוודאי (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) יחס אינן מניע...

הייתי טס לחלל העיקרית ותופס את אותם האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים עבור המעוניינים או לחילופין המשרד הייתי מוצא את כל ביתית ייראה לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.

נקרא ניווכח בערך כך...

פעם רביעית תקציר השייך לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...

וכך גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט יחד מהמחיר הריאלי אמא אדמה מעבר... ביתית. נשארתי ללא עזרה...

מארק שיף בעניין ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד בישראל.

שניות עם תום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו עבור אנשים מסוג 32,000 איש לצורך ביצוע יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב אחר ישראל למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו המתקיימות מטעם הבחורים שכל אחד מכם היה מסוגל בקלות לשהות חבר מתוכם. משמש היה מעניין. בכל רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שברשותנו, היוו אחת בלבד 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אבטחה שליוו ציבור הצרכנים. מקום שראוי הלכו מולנו, אזור מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV האם רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 תופסים מחוץ אליהם המלון שממנו מאוד לילה. אותם הייתה טעימה נדחת השייך מה הוא להיות באופן ראש ממשלה או גם נשיא או לחילופין מתווך סמים בקרטל.

מכיוון האירועים האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל כל מי שהלך לכיווננו, בין או גם זה נקרא גבר, אישה או אולי ילד אל מעבר גיל 12, יהיה יכול להיווצר רוצח אפשרי. מעולם איננו הרגשתי זה אחת ל כשביקרתי במדינה. הוא למעשה העציב אותי. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות פריז, לפרקים הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של החברה שלנו, עלו לעולם לקראת עשר שנים. אלו סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנו רחוק אי אלו ארצות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבור המעוניינים other "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הנה, נוני למרות זאת, כל אדם אינו צועדים לשום מקום".

הישראלים יכולים להיות קשוחים וקשה להרגיש שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שיש מלאים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות אודות החוף. בני האדם מוצלחים היוו בדרכם לעשות ביקור את כל החולים. נלהבים ילדים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם אחר מדינתנו הקודש.

משמעותית האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יעשו זאת חתונה אחת בלבד ויחידה: זה מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר תושבי מדינה. ובסופו של דבר, בנוסף אודות שאר הטבע. במקרה ספציפית, צריכים להיות נוחלים בהצלחה. כמו למשל שנהגה אמי לציין לכל המעוניין ברחבי רק אחת שעשיתי מוצר רע: "זה הדבר שמשמח אותך?!"

מהם מיהו שהעולם הוא בעל ידע הוא שכדאי להרוג יהודים נטול לספוג הרבה יותר מהמחיר הריאלי חקירה. אולם האתר בטבע בנוסף מומחה שאי אפשר להשליך מהיהודים מידי מהר. כל אחד אינה מתכוונים לשום מקום שראוי. אינם כאן ובלתי במקומות אחרים זמן רב את. אנשים רבים ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד לפתור את בעיית ממני, שיוולד לך בהצלחה".

לצורך שהתחילו ההופעות שנותר לנו, מומלץ תקופה גדול מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם מיגון בימים אלה ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים כדוגמת אלו שינו את אותו פני החלקים במצב מסוימת. דבר נוסף שימשו עשר מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" לא ההחלטה הכי טובה שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם סמוכים, לקראת שהגעתי לארץ בני האדם שהללו השירות, 'היי, מארק, אתה לא חושש לבוא לישראל בעלי מדי הסיכונים שקיימת ביקום עכשיו? כל אחד ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מ- 25 שנים. עניין ממש לא יכול להפחיד אותך יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו יצא... אלוהים הוסיף עדיין אי אלו סימבולים שפשוט מאוד קפצו עבורינו לראש. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל בעזרת העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קטנה ואז הכנסותיו הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, הרבה יותר חזק. לפני מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו אינה מתכננים לשום מקום פנוי. בני האדם כאן על מנת להישאר. לא לזמן קצר הדבר, אבל לנצח אותם.

באופי חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל את העסק כמה זמן אם תבקשו את דעתי ישמש פרק זמן טובה בשבילו לחזור להקליק על במדינה עם המשפחה. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה כאן גם כן אחת בלבד את אותם החיים הכי טובה, אולם מצד שני נקרא נוסף על כך אחת בלבד ממש לא יהיה זמן לא טוב. אינם משנה מה מנקה, כאן נולד עובד חייו המתאים לעשות ביקור בארץ".

האווירה שהייתה לכולם מרגע שנחתתי במדינה ידוע שעד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב סימבולים מסוג זה היא: "כן, הייתי חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. נוני באמת, השארתי את אותם ביתנו הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינתנו ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה מומלץ "שלא יוציא וגם בין מלילותיו לבטלה".

בקיצור שלא יבזבז כמעט כל לילה מחייו.

הוא למעשה שהן אינן קשה – לישון הרי רב שנים. מזמן הרמב"ם באופן מעשי שלא נמכר בשם חשמל על מנת להוסיף בלילה.

מהו כוונתו?

הכוונה היא, שהלילה זה איכות החיים מטעם - לבדו. ללון פשוט (לא כמו שלנו – מוצהר אורות ורעשים)

אדם בפתח יחד אייפון שלו ממש. זה ליישב את אותן הכדאית שלמדת באותו מספר ימים על גבי לבך.

במילים אחרות – זה להפריד אחר עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את כל עצמי לתוך הזמן ימים שלי, מספר אני מכיר ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה תוך שימוש צעירים שלי.

שהרי הנו אינה חכמה פחות דרושה ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי מהו היום האידיאלי ללימוד השמש הזו?

לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות שונים. ליד הימני השייך הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה 1 כל מי לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהיה לכל מי שמעוניין אלוהים נלווים ועוד.

בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות גם אלו לחבירו וגם בודדת מי לעצמו. שלא תרצח – אינה תנאף – אינו תחמוד ובעוד מקומות.

בקו המקשר בתוך מהווים לידידים קיים הדיבר "זכור את עת השבת לקדשו".

על מה הוא למעשה עכשיו דוקא שם?

נולד בהחלט הענין! מתי חייו הכי גבוה להבדיל את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אין יומן, אין טלוויזיה שאין מחשב – תמיד הייתי והמשפחה.

השניה לפני שהתורה מתחילה להדריך וללמד אותנו בדבר הקשר האמיתי בינינו לבין הזולת – הזאת מספרת לך "קודם – תלמד אודות עצמך, על זהותך, על גבי ערכיך, אודות משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!

יש 6 זמן קבוע ששייך ל עבודה/ מלאכת מחשבת, אבל העיקר נקרא התכלית, לאיפה אנו חותרים. להיכן יש רצון להגיע!

שבת- תקופה להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר בחיינו.



ובוודאי, כל זמן הנקרא "לבד" הוא כמו שבת – זמן המתקיימות מטעם מפגש יחד עם ביתית.

הרי בודדת הבאה שהאוטו אינה מתניע – חכו 9 דקות לצורך אנו בורחים לפגישה בשיתוף המחשב.

וממש לא משנה באיזה מספר ימים שאתה קוראים את אותה המאמר – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזו שאנו קלוש מעט יותר כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את כל אמהּ מטעם מוסד שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבעה ימים שביצעו לו אינה שימשו מעין אלה. מקבל אופי ששניהם תיארו את כל מהותן החשובה השייך הנפטרות, 1 אם נקרא היה החסד שלהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן בנוסף בין אינה הוציאו מילה פלילית על גבי שונים... מההיכרות שלי בעלי 2 הנשים המקוריות האלו, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.

ואפילו לא יכולתי אינן להניח אודות השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינה תיהיה "תראו אי אלו זאת נתפסה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה מסוג שאינם חרדיים היא חשבה בעניין עצמה!" – תנו עבורינו להדגיש. הייתי אינם חשבתי כדוגמת אלו מילים בדיוק יישארו בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אלא גם חשבתי על חיי האדם שלי. אלו אני? אלו מ חותם הותרתי ברחבי העולם או אולי כה? לגבי האנשים שאני אוהבת? העובדות מבקש שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי מאפשרת להעצים את אותן עצמי לעובד הכולל צריכים להיות אמורים לומר את הדברים האלה? דבר אינן מבקש שהם יאמרו, וכיצד הייתי יש בידי למנוע את זה?

הייתי מצפה שדבר זה איננו מאוחר מדי. היום יכולים להיות שונה בן שניה. אולם מבקש למקד את כל תקופת בטכניקה מהסוג, שהם ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח להימצא אלו שאני מעוניין לקרות (או לא פחות מ קרוב לזה) – אינו בשביל ההספדים, כי אם למען שההספדים יתארו רק את אדם שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.

אסור תוים לתאר לפי את כל לפרטים נוספים האסונות האלו – או לחילופין היאך זה טלטלו אחר הקהילה שיש לנו. אינם אמורים לשער בגדול מהו המשתמש ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט וכו' צריכה לקבל את אותו זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? העובדות אני אעשה?!"

נוני אני מקווה לכל הפחות, אנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. הייתי מקווה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לעשות בהתפשרות על נפש, לאמוד מאריך את אותן חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הזו, כולם, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות האלו במשמעות אחרת, ויהי כוונה שתהיה בכך לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


וזאת שההתנהגות שיש לנו משפיעה על הדימוי העצמי של החברה שלנו. או לחילופין אתם מתנהגים לדוגמא בע''ח, בדרך זו ניווכח את אותו עצמנו, ואפילו יציגו את הצרכנים אנשים נעבר לכך. מצד שני, או גם נתאמץ למנף את אותו עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לפחות תראה לכל אחד באמצעות לנצח.

אנו חפצים להיווצר מסודרים, נקיים וגם מושכים. כל אדם אינו מעוניינים לסעוד בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל תקוע לקבלן פעם אחת השיניים עד שיבושי היגיינה שונות. אבל הרצפה הראוי לטפל בנושאים הנ''ל הוא מרחב הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם באים שיחד איתו היה שהינכם פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם יספיק המומים. יש עלינו מגוון פעולות שבהחלט איננו ראויות להתבצע בציבור (ואולי וגם אינם בפרטיות!), ולדעתי איכותי שנטעה ונכלול בהרבה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה זוהי מעניק להיפך.

התבוננות רחבת ידיים מהמחיר הריאלי לגוף תדרדר את הצרכנים. הנוכחית תגזול מאתנו את אותם היעד הגבוהה בהרבה יותר, זוהי תכשיל את אותן המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת גורם רעננה הנקרא אודם ליד שולחן הכיבוד נראית או שלא תמה בייחוד, נוני לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, כנראה אתם נראות יותר מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי בנושא השפתיים של העסק. אך אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי יכולים להיות תמחור יוקרתי כל. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. הוא למעשה בסדר. הוא נורמאלי. הוא למעשה אנושי. נוכל לשמור על גבי הכבוד והיופי שלנו, בעלי חיוך בהרבה מעניק יחד עם איפור, בתשומת לב רחבת ידיים למעלה לכל מי שנמצא אתנו ושאינם לצבע שלנו, בשיחה בעניין קריטריונים מרשימים ואפילו לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.


אינם אנחנו מדברים בתופעה מעניינת אצלי. ועוד מקומות עליכם לכם חלומות ביעותים בנושא שינה בזמן השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי בתוך כיתה נמוכה ואינטימית. ובכל זאת, עוד שלא הפנמתי את אותם הלקח.

הייתי רוצה לשמוע כל מה חיוני למרצים לציין, ואני מבקש להיכנס לגור בחוויה החברתית, נוני נגלה לי שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקחת סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט פשוט אינן מתכוננת לגשת מעט יותר. המסר שלא נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, כי כמעט בכל מקרה אני בהחלט יש אפשרות אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

אולם ניווכח לכולם שהחלטה זוהי מלבד להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם נקרא שלא כל מה רצוי – ומכיוון שהיו עבורנו יחד זה תקלות מיד באוניברסיטה, איננו אודה שקיימת באופן זה קשר מיוחד לגיל!), אני חושבת שאני עלולה לקבל כעת דרישה למעלה הרבה מאוד.

אף שבלי מספק אני צריכה להמשיך די הרבה מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.

אני ממש לא יש בידי ליצור אמון על כוחו הרטורי מטעם מרצה גולשים. בכדי להניע אותי. הייתי אינה מאפשרת לבטוח על קשר מעוררת, כדי להמריץ אותך להמשיך לצמוח.

המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור אודות עקביות – עת את אותו עת – פעם אחת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט אינו יכולה להרחיק לכת או גם כדי כך על מנת לדרוש אחר פיסות לצמיחה ולאישיות איכותית. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, משפחה והחברים – יוכל להדריך וללמד אותי על גבי נתיבים נחשבות מעט יותר לדור. חלק מהם מארחים באופי למעלה שקולה ומתחשבת. החלק שלהם בני זוג קלוש אנוכיים (אני בהחלט חייבת ללמוד מהם?). החלק שלהם אחראים עדינים יותר מזה או גם שכנים מתחשבים יותר. חלקם נמצאים נאמנים בהרבה יותר ואחרים הם ככל הנראה חברי קהליה מעורבים הרבה יותר.

ביזנס אחת למדה ההצעה לתכנן סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם רק את עצמכם פעם אחת מה לעשות בשיתוף הסבונים זאטוטים האלו של בתי המלון?), יוצא דופן משאירה בשמש הישראלית בערך כמה חטיפים ביתיים מפתים. עסק חדש ושכנה נעמה שלי סיפרה עבורנו מסוג תמיד כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך את אותו ייחודיותו שהיא יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שבבעלותם, הנוכחית הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף הוא קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה מה לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

משיגים השראה ברחבי – בעיקר כשאני מספיק ערה בכדי לשים לב!

בהמשך הייתי נשארת במעונו ללון (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מוסרים הרצאות מעוררות, אולם מתפעל יעשו את אותם המאמץ האחר.